Offshore היא שיטת תכנון מס בה החקיקה של המדינות קובעת פטור ממס מלא או חלקי עבור ארגונים שבבעלות אנשים זרים. המדינה או חלק ממנה, בה קיימת הוראה כזו עבור חברות שאינן תושבות, נקראת אזור offshore.
אזורי ים מאופיינים בתהליך פשוט ומזורז של רישום אנשים זרים, במהלכו משולם סכום מס סמלי לתקציב המדינה. תושבי חוץ מקבלים שיעורים מופחתים לתשלום מס הכנסה ומס הכנסה אישית. חברות Offshore פטורות משליטה במטבע המדינה, כך שהן יכולות להיות בטוחות בסודיות הפעילות שלהן, אשר מיושמת על ידי ניהול רישומים סגורים של בעלי מניות ודירקטורים ואין צורך בהגשת דוחות כספיים.
על מנת להגן על עסקים לאומיים, נאסר על חברות Offshore לעשות עסקים באזור ה- Offshore. ההכנסות של אזור offshore מיוצגות בעמלות עבור רישום ורישום מחדש, הכנסות ממסים, הוצאות לאחזקת נציגות חברות offshore. אלה כוללים: השכרת שטח, תקשורת, חשמל, תשלום עבור מזון ולינה, תחבורה, פנאי, שכר ומספר הטבות ותשלומים סוציאליים.
הנציגות של חברת Offshore באזור Offshore נקראת משרד מזכירות. לעיתים קרובות, הדרישה להעסקת תושבים מקומיים בהם נקבעת כדי לפתור את בעיית התעסוקה. חובות מכס אינם מוטלים על כלי רכב, ציוד וחומרים המיובאים לצרכי החברה. עד כמה עשרות אלפי חברות שאינן נשיאותיות יכולות להירשם באזור החוף. ככלל, מדובר בחברות בינוניות וגדולות. עבור עסקים קטנים, רישום ותחזוקה של חברת offshore הם יקרים למדי, ולכן משתלם יותר לעסוק בפעילות בשטח מדינתם.
ניתן לחלק את כל אזורי offshore הקיימים לשלוש קבוצות: offshore קלאסי, כאשר חברות פטורות מכל מיסים ודיווחים; אזורי מס נמוך; חברות offshore אחרות בהן חברות זוכות ליתרונות מסוימים מבחינת עשיית עסקים ומיסוי.
