אחד המדדים המרכזיים להצלחת החברה הוא רווחיות הפעילות שלה. משמעות תפיסה זו היא אינדיקטור יחסי ליעילות כלכלית. באופן מקיף, הוא משקף את מידת היעילות בשימוש במשאבים כספיים, עבודה וחומריים. יחס הרווחיות מחושב כיחס ההכנסה לנכסים ולמשאבים שיוצרים אותה.
זה הכרחי
יחס הכנסות והוצאות
הוראות
שלב 1
הרווחיות של פעילויות הייצור נקבעת על ידי היחס בין הרווח ממכירות בניכוי פחת לתקופת הדיווח והעלויות למכירת מוצרים, וכן מראה כמה החברה מקבלת מכל רובל שהוצא על ייצור ומכירת מוצרים.
שלב 2
ניתן לחשב אותו הן עבור הארגון כולו והן עבור פלחים בודדים של מוצריה. רווחיות המוצרים משקפת בצורה מדויקת יותר את תוצאות פעילות החברה, שכן היא לוקחת בחשבון לא רק את הרווח הנקי, אלא גם את כל כמות הכספים שנצברו שהגיעה מהמחזור.
שלב 3
המשוואה לחישוב הרווחיות של המוצרים נראית כך: נתוני הרווח מחולקים בנתוני המכירות ומכופלים ב 100. כך מקבלים את הרמה שלה. אינדיקטורים נקבעים באחוזים.
שלב 4
לצורך לימוד מעמיק יותר של רמת הרווחיות, יש צורך ללמוד בפירוט את הסיבות לשינויים במחירים, עלות יחידת ייצור והשפעתן על הרווחיות עצמה. נהוג לבצע חישובים כאלה לכל סוג מוצר.
שלב 5
מכיוון שהתוצאה הכספית של פעילות החברה היא ההפרש בין סכומי הכנסותיה והוצאותיה, על מנת לקבוע זאת, יש צורך לתאם הכנסות והוצאות לתקופת דיווח מסוימת. אך מכיוון שכל ההכנסות וההוצאות יכולות להתייחס לתקופות דיווח שונות, הגיוני לחלק אותן לפי מרכיב הזמן. זה מובטח בזכות היוון.
שלב 6
במקרה זה, התוצאה הכספית מצטמצמת או מוגדלת בהוצאות המתייחסות לתקופה זו. כלומר הוצאות החברה נמחקות בתקופה בה הן מביאות הכנסות לחברה. אם הם מביאים הפסד, חוסר הרווחיות של המיזם הופכת לברורה. כל ההוצאות וההכנסות הללו מוצגות במאזן.
