הון חוזר הם נכסי המיזם המשמשים להמשכיות פעילותו. הם כוללים מלאי מוצרים מוגמרים, מלאי ייצור, עבודות מתמשכות, חשבונות חייבים וכספים בחשבונות ובדלפק המזומנים של הארגון.
הוראות
שלב 1
קביעת הצורך בהון חוזר מתבצעת בתהליך הקיצוב, כלומר. קביעת תקן ההון החוזר. ישנן שלוש שיטות קיצוב: שיטת הספירה הישירה, שיטות אנליטיות ומקדם.
שלב 2
מהותה של שיטת החשבון הישיר נעוצה בעובדה כי נעשה חישוב סביר של מניות עבור כל סוג של הון חוזר, תוך התחשבות בפיתוח הטכני של המיזם, בהובלת מוצרים ובפרקטיקה של הסדרים בין צדדים נגד. שיטה זו היא זמן רב ביותר, אך באופן מדויק ביותר ניתן לקבוע את הצורך בהון חוזר.
שלב 3
כך שרמת ההון החוזר בהרכב חומרי הגלם והחומרים מחושבת כתוצר הדרישה היומית הממוצעת לחומר ושיעור המלאי בימים. האחרון לוקח בחשבון את זמן ההובלה, האחסון, הכנת החומרים לעבודה.
שלב 4
הנורמה של הון חוזר במלאי מכולות, חלקי חילוף, כלים מיוחדים מחושבת כתוצר הנורמה של המניה ברובלים, מוגדרת לאינדיקטור מסוים, לפי הערך המתוכנן של האחרון. לדוגמא, מחיר המלאי של מכולות, כלים מיוחדים ומכשירים מיוחדים נקבע ברובל לאלף רובל מוצרים סחירים במחירים סיטונאיים.
שלב 5
הנורמה של הון חוזר במלאי מוצרים מוגמרים במחסן של ארגון מוגדרת כתוצר של התפוקה היומית הממוצעת של מוצרים מוגמרים בעלות הייצור ונורמת מלאי המוצרים המוגמרים בימים, הכוללת את זמן בחירה לפי מבחר, הצטברות מוצרים לפני המשלוח, הובלה.
שלב 6
משתמשים בשיטה האנליטית כאשר לא צפויים שינויים משמעותיים בתפעול הארגון בתקופת התכנון. יחד עם זאת, תקן ההון החוזר נקבע במצטבר, תוך התחשבות ביחס שבין קצב גידול הייצור לגודל ההון החוזר בתקופה האחרונה.
שלב 7
בשיטת המקדם נקבע התקן החדש על בסיס התקן של התקופה הקודמת על ידי ביצוע התאמות בו תוך התחשבות בתנאי הייצור, ההיצע, מכירת המוצרים והחישובים.
