המבנה הליניארי-פונקציונלי של הארגון הוא מערכת ניהול מיוחדת. במערכת זו, תפקידי המנהלים יכולים להיות חובה וממליצים באופיים. תוכנית ניהול כזו מבוססת על מספר עקרונות ויש לה מספר תכונות.
עקרונות של מבנה פונקציונלי ליניארי
במבנה הארגון יש תמיד מנהל כללי שתחת פיקוחו עובדים ראשי המחלקות. הם משפיעים על העובדים בהתאם ליעדים שהוגדרו. להנהלה הבכירה יש השפעה לינארית בלבד על העובדים. לבוסים פונקציונליים יש השפעה טכנולוגית. כל שחקן יכול להעביר חלק מעבודותיו לעובד כפוף. כך נבנית מערכת היחסים "בוס - כפוף".
יתרונות וחסרונות
ישנם לא מעט יתרונות של תוכנית ניהול ארגוני זו. ראשית, המערכת מאפשרת להפוך מנהלים ממומחים למיומנים בתחומם. שנית, במקרה של אירוע לא סטנדרטי, ההחלטה מתקבלת ומיושמת באופן מיידי. שלישית, מנהלים פונקציונליים צוברים במהירות ניסיון, ומקצועיותם הולכת וגדלה בהתאם. רביעית, אין שום בעיה של "למצוא את הקיצוניות", שכן כל עובד נושא באחריות אישית לתוצאות פעילותו.
אין כל כך הרבה חסרונות במבנה הליניארי-פונקציונלי של הארגון, אך הם משמעותיים מאוד. בעיה ידועה היא שהמנהל ועוזריו המיידים עמוסים בעבודה, יתר על כן, די קשה לתאם את פעולות כל המחלקות. מבנה הניהול הליניארי-פונקציונלי פועל ביעילות במפעלי ייצור גדולים, בהם מיוצרים כל הזמן מוצרים הומוגניים רבים. במקרה זה, יש כלכלות משמעותיות בקנה מידה בייצור.
עם זאת, ישנם מצבים שמערכת כזו כמעט יכולה להרוס את החברה. אם ישנה תחרות קשה בשוק המכירות, גודל המיזם גדל, יוצגו כמה חידושים טכניים, מגוון המוצרים מתרחב, חיבורים חיצוניים ופנימיים מסתבכים יותר - המבנה הליניארי-פונקציונלי יעבוד כבלם. עקב אי ההפרדה הגדולה של האגפים, הקושי לתאם את תפקידיהם ותחומי האחריות שלהם, תוכנית ניהול כזו הופכת לאינרטית ומאבדת את היכולת להסתגל לתנאים חדשים. היעילות בקבלת החלטות ניהוליות עלולה להגיע לשווא בגלל מחלוקות על סדרי עדיפויות. כתוצאה מכך, האינטראקציה בין חטיבות הארגון מתדרדרת והתקשורת מתארכת.
