אדם מתמודד עם תכנון מדי יום ושעה לאורך כל חייו המודעים. בין אם מדובר במשק בית, עבודה, משרד קטן וצנוע, תאגיד ענק או תעשייה שלמה - תוכנית היא חיונית. כלומר, כמובן, אתה יכול לעשות ניסיון כזה, אבל זה לא ייגמר טוב.
נראה שמה שפשוט יותר: הגיוני, זהיר לנהל את משק הבית, אך ללא לפחות תוכנית משוערת, המשפחה שוב ושוב "לא תשתלב" בתקציב. ואז האישה לא תעמוד בפיתוי לרכוש תכשיט יקר, אך חסר תועלת לחלוטין. ואז הבעל יקנה לגמרי את המוצרים הלא נכונים שהיו דרושים. בגלל זה נוצרים מריבות ועימותים. אבל זה לא כל כך רע; זה יהיה הרבה יותר גרוע אם יתברר שלהלוואה שנלקחה בלי מחשבה אין מה להחזיר.
והארגון, שההנהגה שלו פועלת על פי העיקרון "איכשהו נשרוד בלי שום תכנון", לא צפוי לעמוד בתחרות. פשוט כי לא יהיה לו זמן (או לא יצליח, מה שנכון יותר) להגיב כראוי למצב המשתנה. נניח שחברה ממשיכה בעקשנות לייצר (או לייבא מחו"ל) ציוד שהביקוש אליו ירד מאוד. חברות דומות, שניתחו את צרכי השוק, תכננו את המעבר לסוגי ציוד אחרים בזמן וביצעו אותו. מה יקרה לארגון ה"עקשן "? היא תפשוט רגל, או במקרה הטוב תסבול הפסדים כבדים.
או, למשל, חברת בנייה, שזכתה במכרז קשה, מתחילה לעבוד על הקמת מתחם מגורים גדול. ופתאום מתברר כי אין לה אפשרות לספק לאתר הבנייה כמות מספקת של מלט. מכיוון שעובדי מחלקת האספקה התרשלו בכך שלא תכננו את מסירת החומר הדרוש הזה. הם קיוו לספקים, אך לאלה אין כמויות נוספות של מלט, הכל כבר מתוכנן מראש ומשולם. כדי לא לשבש את פרק הזמן של הבנייה, עלינו לרכוש בטירוף מלט בסוחרים, כמובן, במחיר גבוה בהרבה. הרווח שקיבלה חברת הבנייה יהיה באופן טבעי נמוך יותר.
מה אנו יכולים לומר על הענפים המאחדים מאות רבות של מפעלים בעלי ברית. על אחת כמה וכמה, תכנון הוא הכרחי שם. מאחר והכישלון הקל ביותר בעבודתו של אחד מהם יוביל ל"חום "בשרשרת של עשרות צמחים ומפעלים.
אז מסתבר שתכנון הוא דבר הכרחי בהחלט. בלעדיה, אתה יכול למצוא את עצמך בקלות בעמדה של "גנרלים" עתידיים, עליהם נוצר כבר זמן רב פתגם סתמי: "זה היה חלק על הנייר, אבל הם שכחו את הנקיקים. ותלך עליהם!"
