יש לקבוע את ערך המכס של סחורות המיובאות לשטח המדינה על מנת להטיל עליה חובה, להבטיח את יישום המדיניות הכלכלית של המדינה, לשלוט בזרימת המכס לתקציב. יש לקחת בחשבון אינדיקטור זה גם בעת איסוף נתונים סטטיסטיים על מצב, מגמות ודינמיקה של סחר חוץ.
הוראות
שלב 1
קביעת ערך המכס של טובין נעשית על ידי המצהיר או מתווך המכס. הערך המחושב של פרמטר זה חייב להיות מאושר על ידי מסמכים. אם החישוב מעלה ספק בנוגע לנכונות, לרשות המכס הזכות לשנות את שיטת החישוב בה משתמש המצהיר. במקרה זה, הנתונים הראשוניים ששימשו לחישוב הראשון מסופקים על ידי המצהיר ומופיעים בחישובים נוספים.
שלב 2
מספר שיטות משמשות לחישוב המכס. ניתן לקבוע חובות על בסיס מחיר עסקאות עם טובין המיובאים לשטח איחוד המכס, או על סמך מחיר טובין זהים או דומים. שיטות החיסור, החיבור והמילואים משמשות גם לקביעה. השיטה העיקרית בה משתמשים לרוב היא הראשונה, הלוקחת בחשבון את ערך העסקאות עם מוצר נתון.
שלב 3
קבעו את שווי המכס של הסחורה בחשבונית שמצורף להצהרה. לא משנה אם התשלום עבר או שהוא רק מתוכנן. בנוסף לערך הסחורה, בעת חישוב שווי המכס, יש לקחת בחשבון את הרווח המתוכנן של הקונה במקרה של מכירה חוזרת של הסחורה, את הוצאותיו בגין מסירת סחורות לשטח איחוד המכס. החישוב משקף גם עלויות אחרות שנוצרו בייצור, פרסום או מכירה של מוצר זה, וכן את התשלומים שהקונה שילם בגין רישום האישורים או בגין שימוש במוצרי קניין רוחני. כל ההוצאות המופיעות חייבות להיות נתמכות במסמכים.
שלב 4
במקרה שכל המסמכים הדרושים לא סופקו על ידי הקונה, או שזכויותיו על הסחורה מוגבלות, וגם כאשר אין ערך קבוע לסחורה, וזה תלוי בתנאים שלא ניתן להתחשב בהם, השתמש בכל את השיטות המפורטות. יתר על כן, לשימוש בהם יש סדר מוסדר בהחלט, המקביל לסדר הרישום. למתווך המכס יש רק את הזכות לבטל את שיטות החיבור והחיסור.