ישנן דרכים רבות בהן הבנקים מנסים להגן על עצמם מפני הלוואות בעייתיות: בדיקת הכנסה, מקום עבודה, גיל הלווה, לימוד מדוקדק של היסטוריית האשראי וכו '. עם זאת, מהן הלוואות הבעיות הללו? ואיך הם מאיימים על החייב והבנק?
הלוואה בעייתית היא הלוואה שהלווה לא יכול להחזיר. לווים כאלה נוטלים לעיתים מספר הלוואות מבלי לקחת בחשבון את יכולותיהם הפיננסיות בעצמם, וכתוצאה מכך כבר בעייתי עבורם לשלם התחייבויות לפחות בחלק מהחובות שלקחו.
עבור בנקים, בעיה זו חמורה עוד יותר. ראשית, הם מאבדים את הרווח שציפו לקבל מההלוואה, וכתוצאה מכך עליהם למשוך כסף מהעתודות על מנת לשלם פיקדונות וכו '. שנית, על מנת לקבל את הכספים שהונפקו ללווה, הבנקים צריכים להשקיע כסף שוב: עובדים משלמים העובדים עם חייבים מוציאים על צעדים כמו התדיינות משפטית או תפיסה של נכס הלווה. וכל זה, שוב, לוקח זמן.
ואם הבנק איכשהו בכל זאת יצליח לאלץ את הלווה הרשלן לשלם את ההלוואה, הוא יעביר כמעט את כל העלויות לחייב. אך אם הלווה אינו מסוגל לבצע תשלומים שוטפים, הבנק בהחלט ייגרם להפסדים שלא יוכל לפצות בשום צורה שהיא.
לכן, הבנקים מנסים לא רק לבדוק מראש את הלווה העתידי, אלא גם לפעול בהקדם האפשרי אם תשלום ההלוואה לא התקבל בזמן. במקרה זה, הצעדים הבאים מוחלים על החייב (לפעמים די בעיכוב של יום אחד):
- שיחות עם תזכורת לשלם;
- מכתבים עם הדרישה לעמוד בתנאי הסכם ההלוואה;
- מכתבים עם תזכורת אודות קנסות בגין איחור בתשלומים;
- הצעה לסיום מוקדם של הסכם ההלוואה בתשלום מלוא הסכום על ידי הלווה בבת אחת.
עם זאת, הלוואה באיחור אינה בעייתית. זה ייחשב ככזה רק כאשר תקופת אי התשלום מגיעה ל 90 יום, במהלכה החייב לא ביצע תשלום אחד. למרות שזה רק אחד הסימנים שלהלוואה לבעיה יש כמה:
- עיכובים בתשלומים רגילים ללא הצדקה;
- היעדר דוחות כספיים מהלווה או סירוב למסור אותם;
- היעדר תקשורת ארוכה עם הלווה;
- שינוי כיוון הפעילות.
הבנק פותר סוג זה של בעיות בכמה דרכים:
- עדכון הסכם ההלוואה לצורך שינוי הריבית וגובה התשלום הרגיל. או לשנות את מעמד החוב לשוטף במקום באיחור (בנקים נוקטים צעד זה, לרוב כאשר הם רוצים לשמור על שיתוף פעולה עם הלווה).
- סיום הסכם הלוואה, אשר נחתם על בסיס משכון. ובמקביל הבנק מוכר חלק מנכסי החייב להחזר ההלוואה, והלווה עצמו עושה זאת בהתנדבות.
- מכירת בטחונות. ובמקרה זה כל היחסים בין הלווה לבנק מופרעים מכיוון שהמדד הוא די קיצוני.
ובמקרים בהם החייב אינו מגיב כלל לדרישות הבנק ואינו יוצר קשר, או אפילו מנסה להסתיר מהתחייבויות, חובו מועבר לצדדים שלישיים - סוכנויות גבייה. השיטות שלהם כרוכות באותה השפעה פסיכולוגית וחברתית על הלווה כמו הבנק, אך האספנים הם הרבה יותר מתמידים וקיצוניים. כתוצאה מכך, החייב, לא פעם, מוותר ומסכים לשלם את הלוואת הבעיה.
