פיקדון או פיקדון הם כסף המונח בבנק או במוסד פיננסי אחר בריבית בתנאים שסוכמו מראש. במקביל, ניתן להציב כספים במזומן או בהעברה בנקאית, במטבע חוץ או לאומי.
הוראות
שלב 1
במילים פשוטות, פיקדון הוא כסף שהפקיד המפקיד לבנק. התנאים לשמירת כספים בחשבון הפיקדון נקבעים בהסכם הפקדה או בהסכם הפקדת בנק. מבחינת החקיקה האזרחית, אין הבדלים במושגים "פיקדון" ו"הפקדה ". אך עם זאת, בבנקאות, המושגים הללו שונים במקצת. הפקדה נחשבת לכסף המונח בבנק, בעוד שהפקדה יכולה להיות גם ערכים אחרים המועברים לאחסון. לדוגמא, ניתן להפקיד מתכות יקרות וניירות ערך בפיקדון. לפיכך, פיקדון הוא אחד מסוגי ההפקדה.
שלב 2
ההפקדות דחופות ומבוקשות. הפקדות זמן כוללות הצבת כספים לתקופה קבועה מראש, לפני שתום שלא ניתן למשוך אותם או ניתן למשוך אותם חלקית. עם זאת, בהתאם לחוק, למפקיד הזכות למשוך כספים מהפקדה כזו. במקרה זה, הריבית תחושב לפי שיעור ההפקדה "לפי דרישה", אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם הפיקדון. פיקדונות זמן נקראים לרוב חיסכון או פיקדונות חיסכון.
שלב 3
המפקיד יכול למשוך כספים מהפקדות "על פי דרישה" בכל עת ללא מגבלות. עם זאת, הריבית על פיקדון כזה נמוכה ביותר. ככלל, לא מדובר על 0.1-1% בשנה.
שלב 4
ניתן למלא את ההפקדות, כלומר קיימת אפשרות להפקדת סכומי כספים נוספים ואינם ניתנים למילוי חוזר. חלק מההפקדות כרוכות גם במשיכה חלקית, כאשר המפקיד יכול למשוך חלק מהכספים מהחשבון מבלי לאבד ריבית. במקרה זה נקבעת יתרה מינימלית להפקדה - הסכום שעליו להיות תמיד עליו. פיקדונות בגינם ניתנים חידוש ומשיכה כספית חלקית נקראים פיקדונות בעסקאות חיוב ואשראי. ככלל, הריבית עליהם נמוכה יותר מאשר על פיקדונות שאינם מספקים פעולות כאלה.
