דיבידנדים על מניות משולמים על ידי חברות מניות משותפות מדי רבעון, אחת לחצי שנה, כל תשעה חודשים או כל שנה - בהתאם למדיניות חברת המניות המשותפת. דיבידנדים מחושבים בהתאם לסוגי המניות, מספרם. ישנם מקרים בהם החברה אינה זכאית לתשלום דיבידנד.
הוראות
שלב 1
דיבידנד הוא חלק מהרווח של חברת מניות משותפות למניה שנותר לאחר ששולמו כל המסים והתרומות. כל משקיע המחזיק במניות נכון למועד רישום בעלי המניות זכאי לקבל דיבידנד. הרווחים במניות מחולקים לבעלי המניות באופן יחסי בהתאם למספר וסוגי המניות שהם מחזיקים.
שלב 2
ישנם מספר סוגים של מניות, ככלל, הסוגים הנפוצים ביותר הם מניות רגילות ומועדפות. דיבידנדים על מניות מועדפות משולמים בצורה של סכום קבוע או אחוז מסוים מהרווחים על מניות. בהתאם לכך, תשלומים על מניות מועדפות קודמים לתשלומים על מניות רגילות. דיבידנד על מניות רגילות הוא הרווח שנותר לאחר תשלום דיבידנד על מניות מועדפות.
שלב 3
בואו נביא דוגמא. חברת המניות המשותפת הנפיקה 100 מניות, מתוכן 10 עדיפות. הרווח של החברה לאחר כל המסים והתרומות היה 60 דולר. החברה קבעה כי על כל מניה מועדפת, הדיבידנד חייב להיות 5 דולר. לפיכך, בעלי מניות בכורה יקבלו 5 x 10 = 50 $. שאר 10 הדולרים הנותרים מחולקים ליתר 90 המניות הרגילות. לפיכך, מניה אחת תעמוד על כ- $ 0.11.
שלב 4
כדאי לזכור כי לא תמיד חברות מניות משותפות זכאיות לתשלום דיבידנד. לדוגמא, לחברה משותפת אין זכות לשלם דיבידנדים לפני תשלום הון מורשה (מלא), אם יש לה סימני פשיטת רגל או שתהיה להם לאחר תשלום הדיבידנד. המונח וההליך לתשלום דיבידנדים של החברה נקבעים על פי אמנת החברה או על פי החלטת האסיפה הכללית של בעלי המניות שלה. אם המונח לא צוין באמנה, הוא נחשב שווה ל -60 יום מיום האימוץ באסיפה הכללית של בעלי המניות להחלטת תשלום הדיבידנד.
