על פי סקרי דעת קהל, 80% מאזרחי המדינה תופסים את הרעיון להעלות את גיל הפרישה בצורה שלילית. מה חושב על כך ראש המדינה, ולדימיר ולדימירוביץ 'פוטין?
נשיא הפדרציה הרוסית דיבר לא פעם על הרפורמה בפנסיה. ובכל אחת מהצהרותיו הייתה מחשבה שיכולה להיות מאופיינת במילותיו של ו.ש. ויסוצקי: "זה לא ככה, חבר'ה …"
על ההיסטוריה של נושא הפנסיות
כדי להבין את ההיגיון בהצהרותיו של הנשיא, יש לפנות להיסטוריה של "נושא הפנסיה" ולהיזכר כיצד ומתי צץ ההפרשה הפנסיונית המודרנית. לראשונה הונהגה בשנת 1937 הפרשה לפנסיה אוניברסאלית לכל תושבי המדינה (אז - ברית המועצות) ללא יוצא מן הכלל. הוא כיסה את האוכלוסייה העירונית. במקביל, הונהג רף גיל לפנסיה: לנשים בגיל 55, לגברים בגיל 60. ההפרשה לפנסיה לאוכלוסיית האיכרים אושרה מאוחר יותר, משנת 1964.
גודל הפנסיה היה תלוי בגודל השכר. ניסיון העבודה, המאפשר חישוב גובה הפנסיה, היה 20 (לנשים) ו- 25 שנים (לגברים).
בקשר לדרישות קרן המטבע, כמו גם למציאות הכלכלית, כולל שינויים חברתיים, תמונה דמוגרפית ומשברים המטלטלים את כלכלת העולם, התעוררו מספר בעיות בלתי הפיכות ב"מנגנון "הפנסיוני. אין זה סוד שהמודל הליברלי של הכלכלה מכוון להשגת רווח, ואדם, עם צרכיו ויכולותיו, במסגרת מודל כלכלי-חברתי שכזה לרוב "מוגזם". לכן, הממשלה הליברלית רואה בשיפור המנגנון החברתי הפנסיוני, קודם כל, עלייה במגבלת הגיל, שלאחריה זכותו של אדם לתמיכה ממלכתית "בזקנה". סף הגילאים מוגדר כיום כדלקמן: לנשים - 63 שנים, לגברים - בגיל 65. אין צורך לדבר כאן על צדק, במקרה זה אף אחד לא מתעמק בדקויות של חיי אדם פשוטים.
עמדתו של פוטין: מה עומד מאחורי דבריו?
אנחנו מדברים על רפורמה בפנסיה במדינה כבר כמה שנים. ערב הבחירות אמר הנשיא כי בשש השנים הבאות, אם ייבחר, גיל הפרישה לא יעלה. אך כבר ביוני הנושא הועלה לסדר היום על ידי הממשלה שנבחרה לאחרונה.
לראשונה העיר הנשיא את הצורך ברפורמות בתחום ההפרשות לפנסיה באירוע ציבורי במהלך "הקו הישיר" ב- 7 ביוני 2018. לדבריו, הוא "זהיר ביותר וזהיר בהעלאת גיל הפרישה". והוא הדגיש כי המטרה העיקרית של הרפורמה בפנסיה צריכה להיות שיפור רמת ותוחלת החיים של אנשים, רווחתם ורמת ההכנסה.
את העובדה שהדבר העיקרי עבור הנשיא הוא האינטרסים של אנשים, ולא של עסקים, הדגישה גם ד 'פסקוב, מזכירת העיתונות של ראש המדינה. הוא ציין גם כי הנשיא אינו משתתף בדיון המומחים ברפורמה, אשר יהפוך לבסיס להחלטה סופית על העלאת גיל הפרישה.
הרפורמה בפנסיה אומצה כהצעת חוק בקריאה ראשונה בישיבת הדומא של המדינה ב -19 ביולי.
ההצהרה הבאה של הנשיא בנושא זה נאמרה בפגישה עם מתנדבים במונדיאל 2018. הוא ציין כי ההחלטה טרם התקבלה, אך "משהו צריך להיעשות" ברפורמת הפנסיה, אין לרשויות זכות להתעלם מהצורך לפתור את הנושא, אחרת זה יהיה "רמאות" של האזרחים. במהלך השיחה הוא הדגיש שוב שהוא לא אוהב אף אחת מהאופציות המוצעות.
חלוקה ומערכת פנסיה ממומנת
בעיית הרפורמה בפנסיה דורשת מחקר מפורט, ואין אפשרות להנחות רגשות בהחלטות אחראיות כאלה. הצרה היא שהממשלה יוצאת מהמטרה להעלות את גיל הפרישה בכל דרך שהיא. מטרת הנשיא היא לשפר את רווחתם של הקשישים, לפתח מנגנון שבו "גם הזאבים ניזונים וגם הכבשים בטוחות", והתקציב "לא יתפוצץ". המשימה מאוד עדינה, עדינה וקשה.
המודל הנוכחי של הפרשות לפנסיה מבוסס על הקצאת הכספים התקציביים. לצורך תפקודה הרגיל נדרשת תכנית מס ברורה לקבלת כספים לאוצר. ומורשת "קדושות שנות ה -90", שבזכותן מפעלים רבים עדיין משלמים "משכורות במעטפות", למרבה הצער, אינה מספקת עילה מהותית ברורה לכך. יחד עם זאת, אין זה סוד כי רווחים והכנסות גבוהים כפופים למסים קלים יותר (בלשון המעטה) מאשר הכנסות אגורה של אזרחים שכבר מזמן "חוסכים" את עצמם. עם מדיניות מיסוי לא הוגנת שכזו, תפקודה של מערכת הפנסיה בתשלום כשלא לדרך אינו יכול לתפקד כרגיל, ובטווח הארוך עלול לקרוס לחלוטין.
השלטון הליברלי דוחף בהתמדה את המדינה לשנות את המודל של תשלום לפי תשלום - לממומן, שבו "הצלת הטביעה היא מלאכת הטביעה בעצמם". אבל במציאות המודרנית זה אומר רק דבר אחד: מספר עצום של "אזרחים שלא נכנסו לשוק" התגבש מחדש במדינה. העלאת גיל הפרישה ללא ערבויות סוציאליות למי שלא יכול למצוא עבודה בגלל אבטלה אמיתית או שאינו מסוגל לעבוד מסיבות בריאותיות - עבור חלק מהאזרחים הקשישים, בואו נודה בזה, המוות הוא כמו מוות. בנוסף, למען האמת, אין מנגנונים לצבירת כספים בכדי לספק לעצמך זקנה, במצב מודרני, בגדול. אזרחים רבים אינם סומכים על בנקים, חווים חוויות שליליות בעבר ורואים את מעמדו הרעוע של הסדר העולמי בהווה. נראה כי קרנות הפנסיה אינן מוסדות אמינים עליהם ניתן לסמוך לאורך שנים רבות. לכן, כל המלצות להסרת האחריות החברתית מהמדינה לחייה של שכבה חברתית ענקית של אזרחים קשישים נראית, בכנות, צינית.
לכן הנשיא מדגיש את הרעיון המרכזי: לא ניתן לצמצם את העניין רק להעלאת גיל הפרישה, מכיוון שהוא נראה כמו נטילת כסף חסרת בושה מהאוכלוסייה, ובמקרים רבים - כמו שלילת חלק מאוכלוסיית הזכות לחיים. בצורה של קיום פיזי.
קרבות אינטנסיביים מתרחשים ב"צמרת ", שמועות מסתובבות בבלוגוספירה (לא חסרות יסוד, למרבה הצער) כי השלטון הליברלי, העומד מוות למען שמירת יתרונותיו שלו, שהשוק הקפיטליסטי נותן להם, לא יתנגד כלל. ביטול הפנסיות, שכעת, שנים אחר כך, נתפסות כמתנה שלא יסולא בפז לאזרחים שניתנה על ידי הממשלה הסובייטית בשנת 1937. עכשיו הם רק רוצים לקחת את המתנה הזו.
עדיין לא התקבלה החלטה. עמדתו של ו 'פוטין מובנת: הוא בצד העם. אך לא ידוע מה לעשות עם הרפורמה בפנסיה כדי לא להרוס את שרידי הצדק. נושא הפנסיות הוא כיום אחד החריפים והנדונים ביותר בתחום החברתי. יתר על כן, הוא נפיץ במובן של חוסר שביעות רצון חברתי.
