שיעור התשואה, או שיעור התשואה הפנימי, הוא שיעור התשואה שמייצרת השקעה. זהו שיעור ההיוון בו הערך הנוכחי הנקי של ההשקעה הוא אפס או בו תמורת ההשקעה נטו שווה לעלות ההשקעה של הפרויקט.
הוראות
שלב 1
על מנת לקבוע את שיעור ההחזר על ההשקעה, יש לפתור את המשוואה הבאה:? (СFm / (1 + IRR ^ m) = I, כאשר: - СFm - תזרים מזומנים קלט בתקופה m; - IRR - פנימי שיעור התשואה (שיעור ההחזר על ההשקעה); - אני - סכום ההשקעה.
שלב 2
המשמעות של אינדיקטור זה היא שהוא מציג את רמת העלויות היחסית המותרת המותרת לפרויקט נתון. לדוגמא, אם פרויקט ממומן במלואו על ידי הלוואה בנקאית, אז ערך ה- IRR מראה את הגבול העליון בריבית עליו. אם ערך הריבית גבוה מהערך שנמצא, הפרויקט ייחשב כלא רווחי.
שלב 3
לדעת את ערך שיעור התשואה, אתה יכול להחליט על קבילות פרויקט ההשקעה. אם ערך ה- IRR שהתקבל גבוה או שווה לעלות ההון, אז הפרויקט מתקבל, אם הוא נמוך מעלות ההון, הפרויקט נדחה. לפיכך, שיעור התשואה הוא אינדיקטור "גבולי": אם ערך ההשקעה גבוה משיעור התשואה הפנימי, אז כתוצאה מהפרויקט אי אפשר להבטיח את החזרת הכסף ואת התשואה שלהם, אשר פירושו שיש לדחות את הפרויקט.
שלב 4
היתרון העיקרי של אינדיקטור זה הוא שבנוסף לקביעת גובה ההחזר על ההשקעה, הוא מאפשר להשוות בין פרויקטים בגדלים שונים ובמשך. הרי שיעור התשואה מחושב באחוזים, והערכים היחסיים קלים יותר לפרשנות. בנוסף, אינדיקטור זה מאפשר לקבוע את סף הבטיחות לפרויקט.
שלב 5
עם זאת, יש לזכור כי למדד המדובר יש גם כמה חסרונות. ראשית, זו הנחה לא מציאותית לגבי שיעור ההשקעה מחדש, מכיוון שהיא כוללת השקעה מחודשת של ההכנסות המתקבלות בשיעור ה- IRR, דבר שלמעשה לעתים רחוקות הוא אפשרי. שנית, ניתן להשיג מספר ערכי IRR במקרה שיש חלופה של תזרים מזומנים. בנוסף, אינדיקטור זה רגיש מאוד למבנה זרימת התשלומים ולא תמיד מאפשר להעריך פרויקטים שלא נכללים זה בזה.
