המונח מינוף פיננסי מתייחס לקבוצת מדדים חשובים לבריאותה הפיננסית של החברה. לצד תפיסה זו מופיעים מקדמי האוטונומיה והתלות הפיננסית, המשקפים גם את הפרופורציה בין הכספים של הארגון לבין השאלה.
מינוף פיננסי (מינוף, מינוף, מינוף) הוא היחס בין הכספים המושאלים לכספים האישיים (במילים אחרות, ההתאמה בין הון שאול להון אישי). בנוסף, מושג המינוף הפיננסי כולל את השפעת השימוש בכספים שאולים במטרה להגדיל את גודל העסקאות וההטבות מבלי שיהיה לנו סכום הכספים הנדרש. יחד עם זאת, היחס בין כמות כספי האשראי להון האישי מאפיין את רמת הסיכון והיציבות הכלכלית.
ניתן להשתמש במינוף כלכלי רק אם המוכר מושך כספים שהושאלו. התשלום עבור הון ההלוואה בדרך כלל נמוך מהערך המוסף שהוא מבטיח. זה מתווסף לרווח על ההון האישי, מה שמאפשר לך להגדיל את הרווחיות שלו.
בשוק הסחורות, המניות והכספים, מושג המינוף הפיננסי שונה לבקשות מרווח - אחוז הכספים שעל המוכר להחזיק במאזן שלו כדי להשלים עסקה לערך הכולל של העסקה המתבצעת. בדרך כלל, בשוק הסחורות נדרש 50% מסכום העסקה הכולל, כלומר לפתרון החוזה בסך 200 דולר, על המוכר להחזיק לפחות 100 דולר. בשוק של מכשירים פיננסיים נגזרים או מט ח, למשל, חוזה עתידי, יש צורך להבטיח סכום של 2 עד 15% ממחיר החוזה, כלומר לסכם הסכם בסך 200 דולר, זה מספיק שיהיה בין 4 ל -30 $ זמינים.
יחס מינוף פיננסי = התחייבויות / הון עצמי
הן המונה והן המכנה נלקחים מאחריות המאזן של הארגון. החובות בחישובים נלקחות הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר.
יחס שיווי משקל של אשראי והון עצמי (כאשר יחס המינוף הפיננסי שווה ל- 1) נחשב אופטימלי, במיוחד עבור חברות רוסיות. ערך של עד 2 עשוי להיות מקובל (עבור חברות ציבוריות גדולות יחס זה עשוי להיות גבוה עוד יותר).
הכנסת מינוף אשראי מוגבר מגדילה לא רק את הסבירות לקבל הטבות, אלא גם את מידת הסיכון לפעולה כזו.
סחר גלובלי עם הכנסת אפקט מינוף כספי נחשב להבטחה לירידה כספית. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא קריסת בנק ברינג הבריטי, שהיה אחד הבנקים הוותיקים והגדולים בעולם.
לרוב, שחקנים משתמשים במינוף פיננסי במטרה להגדיל את הכנסותיהם. אך, בהתאם לכלל המינוף, ההפסד האפשרי גדל גם במספר דומה של פעמים.
