במשך תקופה ארוכה אנשים השתמשו בסחר חליפין להחלפת סחורות, או חילופי דברים, שמשמעותם החלפה של מוצר אחד אחר. אך במאה השביעית לפני הספירה. החל לטבוע מטבעות כדי לשלם עבור סחורות. כך הופיע כסף, כפי שאנו רגילים לראותו.
הוראות
שלב 1
לא תמיד החלפה טבעית הייתה אפשרית ודרשה הוצאות מאמצים למצוא אדם שיש לו את המוצר הרצוי והיה מוכן להחליף אותו בתנאים מועילים הדדית. כשמוצאים שותף מתאים, עלתה השאלה לגבי תנאי החליפין. בהדרגה, חלק מהסחורות רכשו את הפונקציה של כסף (פנינים, פרוות, מטילים) ובמאה ה -7 לפני הספירה. הופיעו מטבעות.
כסף הוא מדד לערך הסחורה, ניתן להחליף אותם לכל אחד מהם. המילה הרוסית "כסף" עצמה מגיעה מה"טנג "הטורקי. טנגה היה מטבע כסף ומאוחר יותר נחושת במדינות המזרח. כיום טנג הוא המטבע הקזחי.
שלב 2
יש ארבע פונקציות עיקריות של כסף.
כסף מייצג מדד ערך. ניתן להשוות בין מוצרים ושירותים שונים על בסיס מחירם, שהוא ערך הכסף שלהם. הפונקציה השנייה של כסף היא מדיום של תפוצה, שמשמעותו שימוש בכסף כמדיום במחזור טובין. היתרון העיקרי שלהם הוא היכולת להתגבר על זמן ומרחב (ניתן לשלם לפני או לאחר קבלת הסחורה בכל מקום שהמוכר יכול למצוא). הפונקציה הבאה היא אמצעי תשלום, כלומר שימוש בכסף ברישום ותשלום חובות לאחר מכן. והאחרון מהתפקידים העיקריים של כסף הוא מאגר ערך. בזכות פונקציה זו, הכסף שנצבר מסוגל להעביר את כוח הקנייה לעתיד.
שלב 3
עם כל מגוון הפונקציות, לכסף עצמו אין ערך, הוא לא יכול לספק את צרכי האנשים. הם שימושיים רק אם הם מוחלפים בסחורה שאדם זקוק לה. מחזור הכסף מבוסס על אמון שכסף תמיד ימלא את תפקידיו. בהיעדר אמון זה, שווה ערך אוניברסאלית כזו לכל הסחורות תאבד את כל הערך. במקרה זה, היחסים המוניטריים יעלו בתוהו וכלכלת העולם תקרוס.
