לרוב, מניות נרכשות לא על מנת לקבל עליהן דיבידנדים, אלא בגלל עלייה בשווי השוק שלהן בעתיד. המחיר יכול להיות גבוה פי כמה מכל דיבידנד. תשואות מניות מוגדרות כיחס הדיבידנד למניה לשווי השוק כפול 100%. ככל שמניה יקרה יותר, לעתים קרובות מתקבלים פחות דיבידנדים.
זה הכרחי
מניות ואסיפה כללית של בעלי המניות
הוראות
שלב 1
סכום הדיבידנד מחושב כאחוז מהרווחים לאחר שנוכו מיסים, על מנת לקבלם אין צורך להחזיק מניות במשך שנה שלמה. מספיק להחזיק אותם עד ליום סגירת מרשם בעלי המניות. אותם בעלי מניות הזכאים לקבל דיבידנד יכולים להשתתף גם באסיפה הכללית של בעלי המניות. דירקטוריון החברה מזמין אסיפה וממנה את מועד סגירת המרשם.
שלב 2
הדירקטוריון יכול להמליץ לאסיפה הכללית לשלם סכום דיבידנד כלשהו, או להיפך שלא לשלם אותו.
שלב 3
אנשים המחזיקים במניות יכולים לקבל את הדיבידנדים שלהם על חשבונות שוטפים, כרטיסים או כל חשבון אחר שנפתח בבנקים באמצעות הזמנות דואר. כמו כן, ניתן להוציא כספים באמצעות קופת החברה במזומן.
שלב 4
ניתן לעכב את תנאי התשלום בחודשים רבים, לרוב עד סוף השנה. בחלק מהמקרים משולמים דיבידנדים ביניים למשך חצי שנה או לרבע. הסיבה היא לעתים קרובות קבלת רווחים גבוהים על ידי חברת המניות לתקופת הדיווח, מה שקורה בענפים שיש להם צורה מחזורית של פיתוח, שם המחירים עבור מוצרים מיוצרים משתנים מאוד. כדי לאשר את התשלום החריג מארגן הדירקטוריון אסיפת בעלי מניות.
שלב 5
החברה יכולה לשלם דיבידנדים בהתאם לתנאים:
- מקורות התשלום עשויים להיות הרווח שנשאר בחברה לאחר מיסוי;
- התשלום יכול להתבצע רק ביחס לחלקו של כל מייסד בהון המורשה;
- רק בעל מניות בחברה יכול לקבל הכנסה.
שלב 6
חברה המשלמת דיבידנד מחויבת בהלנת מס והעברת מס לתקציב, כלומר בעל מניות אינו צריך לנכות מיסים. הדיבידנדים שהתקבלו מוכנסים בדוח המס כסכום הכולל של ההכנסה הלא ממומשת, שלאחריה הם אינם נכללים, מכיוון שהחברה כבר הונעה ממס, לא ניתן לחייב אותם במס.
שלב 7
בחשבונאות, הכנסות ממניות נכללות בהכנסות אחרות והן מוכרות כזכויות לקבל דיבידנדים הנובעות מהחוזה. זכות זו מופיעה בפני המקבל ביום בו מקבלת האסיפה הכללית החלטה על תשלום דיבידנד, או ביום קבלת ההודעה על צבירת הכנסות.
