אינפלציה כתופעה כלכלית משפיעה על כל היבט בחברה. יחד עם זאת, המטרה העיקרית של המדינה והבנק המרכזי היא להסדיר תהליכים אינפלציוניים. ולשם כך יש צורך לקבוע את רמת האינפלציה או עליות המחירים.
זה הכרחי
- - סטטיסטיקה של רמת מחירים;
- - מחשבון;
- - מחברת ועט.
הוראות
שלב 1
קבע את המדדים (שיעורי הצמיחה) של המחירים. לשם כך מחירי השנה הנוכחית מחולקים למחירי תקופת הבסיס הקודמת. המוצר מוכפל במאה אחוז. לתקופת הדיווח אתה יכול לקחת חודש ורבע ושנה. לדוגמה, עלות המכוניות בשנת 2003 הייתה 2,300,000 רובל ובשנת 2004 - 2,560,000 רובל. לפיכך, מדד מחירי הרכב הוא:
(2 560 000 / 2 300 000)*100% = 1.11%.
שלב 2
קבע את קצב עליית המחירים. אינדיקטור זה מחושב כהפרש בין מחיר השנה הנוכחית למחיר התקופה הקודמת, חלקי מחיר השנה הקודמת ומכופל ב 100%. המדד נמדד באחוזים. הן הבסיס והן תקופת הדיווח נלקחים כחודש או שנה. השוואת המדדים מאפשרת לממשלה להגיב במהירות ובצורה נאותה לשיעור הצמיחה הגבוה של המחירים. בדוגמה שלעיל, קצב הצמיחה של המחירים שווה ל:
(2 560 000 – 2 300 000) / 2 300 000 * 100% = 11.3%.
שלב 3
קבע לפי מדד המחירים את הצמיחה הממוצעת שלהם לתקופה מסוימת. בדוגמה זו האינפלציה, המתייחסת לעליית מחירי הרכב, מתבטאת ב -1.1%. הנתון הוא קטן, אך הצרכנים מודעים במיוחד לעליות מחירים כאלה.
שלב 4
קבע את מדד התמ"ג. ראוי לציין כי בנוסף למדדים לעיל, האינפלציה נקבעת על ידי מספר אינדיקטורים אחרים, כגון התוצר או סל הצרכנים. לפיכך, מדד התמ"ג שווה ליחס בין ערך סל התמ"ג בתקופה הנוכחית לאותו אינדיקטור לשנת הבסיס. המדד מתבטא באחוזים. ובתור תקופה, חודש, רבע או שנה נבחרים. אם קצב האינפלציה יורד בצורה ניכרת, אנחנו יכולים לדבר על תופעה כזו כמו אינפלציה. המשמעות היא שמדיניות המדינה ביחס לוויסות מחירים עבור סחורות או שירותים אפקטיבית. זה מאפשר לצרכנים להיות משוכנעים בשיפור ברמת החיים שלהם.
