היתרה היא ההפרש בין ההוצאות והתקבולים של הארגון לתקופת זמן מסוימת. המושג "יתרה סגורה" משמש לקביעת היתרה של חשבון ספציפי בסוף התקופה ומשמש ככלל בעת עריכת המאזן. הליך החישוב נקבע על פי אופי החשבון האנליטי או הסינתטי.
הוראות
שלב 1
צור גיליון מחזור עבור חשבונות סינתטיים. עליו להכיל עמודה עם שם החשבון ושלושה זוגות עמודות לחישוב חיוב ואשראי עבור יתרת הפתיחה, המחזור לתקופה ויתרת הסיום. בהתבסס על הנתונים מתקופת הדיווח הקודמת, הזן את מספרי החיוב והאשראי ליתרת הפתיחה.
שלב 2
קבע את המחזור לתקופת הדיווח. לשם כך, על בסיס נתונים חשבונאיים, ציינו את סכום החיוב והאשראי עבור כל חשבון. בדוק שהסכומים תואמים את התיעוד המקורי. אחרת, הטעויות שנעשו עלולות לגרום לאי דיוקים בעת עזיבת היתרה השנתית.
שלב 3
נתח את אופי החשבון שעבורו ברצונך לקבוע את יתרת הסיום. הם מחולקים לאקטיבי, פסיבי ואקטיבי-פסיבי. יש לעשות זאת מכיוון שההליך לחישוב היתרה בתום תקופת הדיווח שונה מבחינתם.
שלב 4
חשב את יתרת הסגירה לחשבונות פעילים. הקבלות לחשבונות אלה מחויבות, וההפטרה מזוכה. בעת חישוב היתרה בסוף החודש, יש צורך להוסיף מחזורי חיוב ולהחסיר את מחזורי האשראי ליתרות פתיחת החיוב. התוצאה תהיה יתרת מיטת החיוב עבור החשבון הפעיל.
שלב 5
חשב את יתרת הסגירה לחשבונות פסיביים. השתקפות הקבלה והסילוק שלהם באה לידי ביטוי באשראי ובחיוב, בהתאמה. לכן בסוף תקופת הדיווח מחושב יתרת סיום אשראי ששווה לסכום היתרה בפתיחת האשראי ומחזורי האשראי בניכוי מחזורי החיוב.
שלב 6
קבע את יתרת הסיום לחשבונות אקטיביים-פסיביים שיש להם צדדי אשראי וחיוב. לשם כך, ראשית עליך להוסיף יתרות ומחזורי פתיחת חיוב ולהחסיר מהם מדדי אשראי. אם הערך המתקבל גדול מאפס, הוא מתייחס לחיוב היתרה הסופית, ואם פחות, לזיכוי ללא מינוס.
