עמלות וחיובים מופיעים עם כניסת הממשלה. ידוע שבמצרים העתיקה, באלף השני לפני הספירה, הוטלו מיסים הדרושים כדי לשמור על המנגנון הביורוקרטי העצום של מדינה זו.
מיסים הם חובות, תרומות סטטוטוריות למדינה ולתקציבים מקומיים, לקופות ממלכתיות ולא של המדינה. הם מגוונים ביותר באופן הגבייה, במסגרת מיסוי, בהתאם למטרתם המיועדת. עם זאת, המשמעות הכללית של כל אחד מהם היא להבטיח את הפעילות הכלכלית של המדינה. המדינה, כמו כל משק גדול, זקוקה לעובדים. מדובר על מנהלי חשבונות, מנהלים, רופאים, מורים, מאבטחים. בנוסף לעניינים פנימיים, למדינה יש יחסים כלכליים ופוליטיים עם שכנותיה, ולכן היא זקוקה למנגנון כלכלי חיצוני, דיפלומטים וצבא.
כל זה נתמך על ידי מיסים. כל אזרח משלם מס הכנסה לתקציב המדינה. יש גם עמלות נשלחות מהמסחר (מס ערך מוסף), שמשלמות על ידי ארגונים מסחריים מכל קנייה ומכירה. מיסים עולים לתקציב המדינה - מיסים ממכירת מוצרי צריכה (מלח, אלכוהול וכו ').
יש גם אגרות שנקבעו עבור ניירת: דרכונים, אשרות, לרישום ישויות משפטיות, לרישום זכויות קניין. אנשים מחויבים בסכום מוגדר עבור הזכות לעסוק בפעילות יזמית. תקציבים מקומיים מקבלים מיסים מבעלי קרקעות ומשתמשים, מבעלי בית ורכב, הן מגופים משפטיים והן מיחידים.
כל אזרח עובד תורם לקופות הפנסיה (כעת תוכלו לבחור בין מדינה ללא מדינה) ולקופת חולים.
הכספים שנאספו מהווים משאבים כספיים לביצוע התפקידים והמשימות הדחופות של החברה. כלומר, כדי שהאזרחים יוכלו לחיות בבטחה, לעבוד, לקבל שכר הוגן, להיות מסוגלים לקבל טיפול רפואי, ללמד את ילדיהם, לנסוע בדרכים טובות, לעסוק בפעילות יזמית ולקבל פנסיה. משימות בפועל מנוסחות בתוכניות יעד ממלכתיות (פיתוח ננוטכנולוגיה, תמיכה בחקלאות וכו ').
בעזרת מערכת דיווחי המס, המדינה מפעילה שליטה בפעילות הכלכלית של אנשים וארגונים כאחד. באמצעות מתן תמריצי מס, מעודדים סוגים מסוימים של פעילויות שהחברה זקוקה להם כרגע. לבסוף, מיסים מסייעים בחלוקה מחדש של כספים בין קטגוריות שונות של האוכלוסייה.
