ליסינג הוא שיטה מוזרה לפעילות השקעה. למעשה, ליסינג הוא חכירה ארוכת טווח של רכוש, מטלטלין וקרקעיים. זה משהו כמו הלוואת סחורה הניתנת לשוכר. הסכם השכירות קובע לעיתים קרובות את הזכות לרכישה חוזרת של הנכס.
המאפיינים העיקריים של הליסינג
בארצנו יש חשיבות רבה לשימוש בליסינג מבחינת חידוש נכסי הייצור והגברת התחרותיות של הייצור. לפיכך, הליסינג כצורת השקעה פותר בעיות כלכליות חשובות רבות.
גופי ליסינג, כלומר מי שמעורבים בתהליך הם המשכיר - ישות משפטית המעבירה את הנכס לחכירה, השוכר - גורם משפטי שמקבל את הנכס לשימוש, ומוכר הנכס המושכר - ייצור המייצר ציוד.
יתרון גדול ביחס לצורות השקעה אחרות הוא העובדה שההלוואה אינה מספקת כסף, שלא תמיד קל לשלוט בהוצאות, אלא ציוד שבהחלט יועיל לייצור. ליסינג יכול להיות משני סוגים. הסוג הראשון הוא ליסינג תפעולי. במקרה זה, עלויות המשכיר אינן מכוסות בתשלומי השוכר. זה נקבע לעיתים קרובות על פי אורך השכירות. הסוג השני הוא ליסינג מימוני. במקרה זה, עלויות המשכיר מוחזרות במלואן באמצעות תשלומי שכירות, ואף יותר מכך - הן מביאות רווח למשכיר.
מדוע ליסינג אטרקטיבי כסוג של השקעה
הודות לשימוש בליסינג, ארגונים יכולים לקבל את הציוד הדרוש לייצור ללא הוצאות הון משמעותיות. באשר לטובת המשכיר, היא מורכבת מהשקעותיו החדשות ותשלומי החכירה. תשלום החכירה מורכב ממספר רכיבים. ראשית, זה הסכום שמחזיר את שווי הנכס המושכר באופן מלא או כמעט מלא. שנית, תשלום החכירה כולל את סכום משאבי האשראי ששימש את המשכיר לרכישת הנכס. שלישית, זוהי עמלה למשכיר. רביעית, המשכיר יכול לבטח את הרכוש המושכר, ואז תשלומי הביטוח מתווספים לסכום דמי החכירה.
בנוסף, ניתן לקבוע תשלומים אחרים בהסכם השכירות.
הסכם הליסינג מעניק למשכיר מספר יתרונות. זו הרחבת מגוון המוצרים, והאפשרות למכור ציוד טכני שלא ניתן למכור בתנאים אחרים, והרחבת הקשרים העסקיים. השוכר גם לא נשאר בהפסד: הוא מקבל את הציוד הדרוש ללא עלויות משמעותיות, אפשרות להפחית מיסים (עקב תשלומי חכירה), כמו גם הלוואות פשוטות בהשוואה לבנק. ספק הציוד חוסך זמן וכסף בפרסום, חיפוש צרכני ובדיקת ביקוש. משימתו המיידית היא ייצור ציוד בלבד, כל השאר משימת המשכיר.
