בפרקטיקה שיפוטית, התיקים הכוללים תשלום סכום כסף למשתתף בבעלות משותפת על ידי שאר הבעלים במקום חלקו בעין הם הקשים ביותר. ניתן להקצות ולשלם פיצויים בגין מניה בהסכמת בעל המניה, ובמקרים מסוימים גם בלעדיה.
הוראות
שלב 1
הקצאת המניה מתבצעת בהליך שיפוטי. במקרה זה, הרכוש המשותף הופך לרכוש משותף במקרה בו הנכס מחולק למניות לפי מספר הבעלים. במקרה של הפרדה, כאשר אחד או יותר מהמשתתפים בבעלות משותפת פורשים מהרכבה, השאר שומרים על יחסי הבעלות המשותפת, תוך זכות מקדימה לרכוש את המניות שהוקצו.
שלב 2
במקרה שחלקו של הבעלים אינו משמעותי ואינו ניתן להקצאה במציאות, בעוד שאין לו עצמו הרצון והאינטרס להשתמש ברכוש המשותף, לבית המשפט הזכות לחייב את יתר המשתתפים ברכוש המשותף לשלם לו פיצויים., גם כאשר הסכמתו נעדרת (סעיף 4 סעיף 252 לחוק האזרחי של הפדרציה הרוסית). אך מקרים כאלה הם יוצאי דופן.
שלב 3
האפשרות לשלם פיצוי עבור מניה נקבעת תוך התחשבות ביכולתו של הבעלים לממש את זכותו לחלק מהבניין באמצעות קביעת נוהל השימוש בו. כך, למשל, אם בבית יש חדר נפרד, ששטחו שווה בערך לחלקו של הבעלים הנתון, יש לו את הזכות לדרוש את הקצאתו. אם לוקחים בחשבון את הצורך שלו בדיור ובמצב הבריאותי, ניתן לתת לו חדר זה כרכושו, גם בהיעדר אפשרות להמיר אותו לחדר מבודד עם כניסה נפרדת.
שלב 4
במקרים כאלה מפוצה ההפרש בין חלק השטח המוקצה על פי המסמכים לבין שטח השטח שניתן. אם החלק על פי המסמכים גדול יותר, אז שאר המשתתפים בנכס משלמים את ההפרש, אם להפך, הם משולמים על ידי הבעלים שהקצה את חלקו בעין.
שלב 5
אי אפשר להכריח אדם שלא רוצה להגדיל את חלקו לשלם פיצויים בבית המשפט. החוק אינו קובע רכישת חובה של זכויות קניין. אך במקרה שמשתתף בבעלות משותפת מסכים לשלם פיצוי בגין חלקו של אחר, אך חולק על גודלו, ניתן לקבוע את סכומו על ידי בית המשפט ולהשיב ממנו על בסיס כתב הוצאה לפועל.
