הלוואה בנקאית או ליסינג פיננסי - אין הבדל משמעותי בין הלוואות מסוג זה, שכן במקרים הראשונים והשניים יש צורך לשלם את החוב והריבית על השימוש במימון.
הלוואות בנקים
הלוואה בנקאית הינה פרעון מזומן (הלוואות) ללווה. הנושה במקרה זה הוא בנק או ארגון פיננסי שמבצע באופן מקצועי עסקאות כספיות על בסיס רישיון שהונפק. במקרה זה נושא הזיכוי הוא קרנות כספיות.
האופי שניתן להחזר של הלוואה בנקאית מרמז לא רק על הכסף שמשולם לבנק, אלא גם על הריבית בגין השימוש בכספי הבנק. הערבות וצורות אחרות של ביטחונות, המשמשות בפרקטיקה הבנקאית, משמשות כבטוחה. להלוואות בנקאיות יש מטרה ייעודית.
ליסינג פיננסי
ההבדל העיקרי בין ליסינג מימוני לסוגים אחרים הוא השתתפותם של שלושה אנשים במבצע ליסינג. האדם הראשון הוא ארגון המייצר ומוכר סוג מסוים של מוצר. האדם השני הוא חברת ליסינג הרוכשת מוצר זה לצורך מכירתו לצד שלישי בתנאים כספיים מסוימים. צד שלישי - ארגון או יחיד שהוא הצרכן הסופי של הסחורה שרכש המשכיר.
לפיכך, ליסינג מימוני יש את המבנה הבא: חברת הליסינג, על פי בקשת הצרכן, רוכשת את הסחורה מהיצרן ומעבירה אותה לשימוש חכירה לצרכן, שמצידו מתחייב לשלם את השווי הכספי של מוצר זה לחברת הליסינג בפרק זמן מסוים.
כמו כן, שווי החכירה כולל עלויות פחת בכל הנוגע לרכוש, והעלויות שחברת הליסינג הוציאה לצורך תחזוקה ושירות הטובין. הנכס יועבר למשתמש ברשותו המלאה רק אם האחרון ימלא את התחייבויותיו הכספיות בתקופה שנקבעה. במקרה של אי עמידה או אי מילוי של התנאים המוסכמים, הנכס (הסחורה) יוחזר לחברת הליסינג.
מה יותר רווחי?
ברכישת נכסים מהותיים כלשהם על חשבון הלוואה בנקאית, מוטלת על הבנק חובה להחזיר את ההלוואה, והצרכן משתמש ברכישה, והכי חשוב, הדבר הזה שייך לו. בעתיד, בעל הסחורה שנרכשה יכול להיפטר מהם לפי שיקול דעתם. בעוד שבשימוש בתכנית ליסינג הלקוח מקבל את אותו הדבר רק בתשלום התרומות הדרושות. המשכיר נשאר הבעלים של הדבר עד ששווי החכירה ישולם במלואו.
