חוקי יחסי הסחורה-כסף המודרניים הם כאלה שערכם של מפעלים המייצרים סחורה כלשהי, או חברות המספקות שירותים, תלוי לא רק במידת ביצועם. כיום גורם חשוב להצלחת החברות הוא רמת האמון של המממנים בהן, המתבטאת במחיר המניות בבורסות. הנפקת מניות מסוג זה קשורה ישירות להנפקה - הנפקה ראשונית לציבור.
לצורך פיתוח חברות או ארגונים יש צורך בהון חוזר, אותו ניתן להשיג בכמה דרכים. הפשוטה ביותר היא לפנות לבנק בבקשה לקבלת הלוואה. להון כזה עצמו יהיה ערך - אחרי הכל, יהיה צורך לשלם ריבית מסוימת עבור הכסף שמתקבל מהבנק. דרך נוספת היא למשוך את כספי המשקיעים. עבור ארגונים גדולים מספיק, הדרך הרווחית ביותר לעשות זאת היא הנפקת ניירות ערך והצבתם בבורסה. הליך זה - הכנה, הנפקה והצבת מניות חברה בבורסות - מכונה הקיצור האנגלי IPO, שניתן לתרגם בצורה המדויקת ביותר כ"הנפקה ראשונית לציבור ".
הליך ההשמה אינו פשוט ככל שזה נראה. יתר על כן, זה יקר מאוד. ההליך מתחיל, ככלל, בניתוח מקיף של כל ההיבטים של פעילות החברה - יש צורך לזהות חולשות בפעילות פיננסית וכלכלית, במבנה ואף בהיסטוריה. יש לבטל את כל הליקויים שנמצאו לפני הנפקת ניירות הערך, אחרת לתוצאה של ההנפקה עשויה להיות השפעה שלילית.
כאשר נעשה ניתוח כזה, ומתברר שיש לתקן את צווארי הבקבוק שזוהו, נוצר צוות שיטפל בכל התהליך הזה. בעזרתו מתבצעים כל הפורמלים הנדרשים המסדירים את פעולות החברה המנפיקה ואת ניירות הערך המונפקים עצמם. צוות זה יוצר מסמך הנקרא "תזכיר השקעות" - עליו לכלול את כל הנתונים העובדתיים שייתכן ומשקיע פוטנציאלי יצטרך לקבל החלטה על רכישת המניות המונפקות.
לאחר סיום כל פעולות ההכנה מתחיל קמפיין פרסומי הקובע במידה רבה את הביקוש להצבת המניות, ומכאן הצלחת ההנפקה. אם יצליח, מחיר ההון החוזר וההשקעה הנמשכת על ידי החברה יירדו משמעותית. אך עבור המשקיעים, אפילו עצם העובדה שחברה מוכנה להנפקה מעידה על כך שהגיעה לרמת פיתוח מסוימת וגבוהה מספיק.
