חקיקת העבודה הנוכחית מאפשרת להחליף בתמורה כספית רק את החלק מהחופשה של העובד העולה על עשרים ושמונה ימים קלנדריים. יחד עם זאת, המחליף הנקוב הוא זכותו של המעסיק, אשר רשאי לסרב לעובד לבקשה כזו.
יש עובדים שלא מעוניינים להשתמש בפועל בחופשה שלהם, ולכן הם מבקשים מהמעביד להחליף אותה בפיצוי כספי. חקיקת עבודה מאפשרת החלפה כזו, אך היא מוגבלת משמעותית מהצורך להבטיח לעובד את זכות המנוחה. זו הסיבה שאתה יכול להחליף רק את החלק של החופשה העולה על עשרים ושמונה הימים הקלנדריים הרגילים. חלק זה זמין עבור אותם עובדים שיש להם חופשה שנתית נוספת, כמו גם עבור עובדים עם חופשות מורחבות. עיקר האזרחים נחים לפחות עשרים ושמונה יום, ולכן החלפת כל חלק מחופשה כזו היא הפרה חמורה מצד הארגון.
כיצד מתבצעת החלפת חופשה בתמורה כספית?
אם לעובד יש חלק מהחופשה שניתן להחליף בפיצוי, תוך התחשבות במגבלות הנ ל, עליו לכתוב הצהרה המופנית למנהל עם בקשה מקבילה. המעסיק יכול להיעתר לבקשה זו או לסרב לעובד, מכיוון שאין לו את החובה להחליף חלק מהחופשה בתשלום כזה. אם הבקשה מתמלאת, אז הארגון מוציא צו, שעל בסיסו מוחלף חלק מהחופשה בפיצוי מהותי. צורת ההזמנה הזו אינה מאושרת באופן נורמטיבי, ולכן כל חברה יכולה להשתמש בדוגמאות פנימיות של מסמכים. יחד עם זאת, העובד שומר על הזכות לבקש להחליף כל מספר ימי חופשה העולה על משך תקן של עשרים ושמונה יום.
באילו מקרים אי אפשר להחליף חלק מהחופשה בפיצוי?
במצבים מסוימים, תשלום הפיצויים הכספיים בגין חלק מהחופשה יהיה לא חוקי גם אם לעובד יש חופשה ממושכת או נוספת. לפיכך, חל איסור חוקי לבצע החלפה כזו ביחס לעובדים מתחת לגיל שמונה עשרה, נשים בהריון. אם עובד מבצע פעיל בתנאים מזיקים או מסוכנים, בגינו הוא זכאי לחופשה נוספת, לא ניתן לפצות כספית את זמן המנוחה שצוין. לבסוף, כאשר החופשה השנתית מועברת לשנת העבודה הבאה, המעסיק מחויב לספק לעובד את שני העלים במלואם (כלומר פעמיים למשך עשרים ושמונה יום), לא ניתן להחליף אחד מהם בפיצוי.
